הכר את הבוגר – נדב דסברג

אה, איפה אפשר למצוא אותו?

חפשו "צלול" ברשתות החברתיות.

Zalul

*מי אתה?*

אני נדב דסברג סיימתי את התיכון לאמנויות במגמת מוזיקה. אני גר בתל אביב ואני עובד בעמותת "צלול", עמותה סביבתית להגנה על הים.

*איך הוקמה עמותת צלול?*

סביב המאבק הסביבתי הראשון בישראל, הוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת. העבודה התחילה לפני 25 שנים אך לצערי, אין לה סוף.

*איך הגעת לזה?*

אחרי הצבא ואחרי הטיולים בעולם, חשבתי מה בא לי לעשות. גלישת גלים היתה משהו שהתעסקתי בו רוב החיים, אחרי שעזבתי את ירושלים והחיבור עם הים הפך משמעותי וחשוב. תוך כדי, אי אפשר היה שלא לפגוש את ההשפעות של האדם על הים.

נסעתי לגרמניה כדי ללמוד קיימות, אבל היה לי קר מידי, אז חזרתי והחלטתי לדלג ישר לשלב של העשייה.

בעבודה שלי בצלול, אני בעצם עושה ניהול שיווק, מרחיב מעגלים, מקדם תכנים מתוך אג'נדה של שמירה על הסביבה, ועל הסביבה הימית בפרט.

יש לי גם "פרוייקט בייבי", נגד הזרמת ביוב לים. אנחנו בצלול מוציאים דגימות מנקזים לים, במטרה להוכיח הזרמת ביוב ולהפסיקה תוך כדי שימוש בכלי משפטיים, הפעלת לחץ ציבורי והפצת המידע לציבור. המקום היחיד שיש להזרים אליו ביוב הוא למכוני טיהור שפכים, עיריות לא עושות את זה כי זה עולה כסף ודורש התעסקות.

*אתה מרגיש שיש לפעולות האלה השפעה בישראל?*

כן. בארבע השנים האחרונות ראיתי שינוי ענק שעשינו בעולם בהתייחסות לסביבה, למשבר האקלים, לשימוש בפלסטיק, לצרכנות. הכל קשור אחד בשני ואנשים מתחילים להבין את זה כקונסנזוס. אנחנו רחוקים מפתרון או יישום של אחד כזה אבל אנחנו מודעים והבנו את הבעייה. זה צעד גדול.

*מה החלום האוטופי שלך?*

שאני לא אצטרך לעסוק בזה ואוכל לפנות לעבודת החלומות האמיתית שלי, להיות חוקר שואה.

*ברמה המעשית, איך אתה עושה את העבודה שלך?*

אני משתדל להפוך את כל המאבק הסביבתי למיינסטרים. להפוך את השיח למקובל, ידוע וברור. יש לנו שת"פים עם משפיעניות רשת, ראיונות באולפנים, אין סוף קמפיינים בשביל להציף את הבעיות האלה לציבור הרחב. זה נכון שעכשיו אין קשב לנושא הגנת הסביבה, אנשים מתעסקים בהישרדות, בשיקום. אין פניות לתוכניות ארוכות טווח ובטח לרעיון של מה יהיה פה בעוד חמישים שנים, אבל משבר האקלים עדיין קיים ויום אחד לא תהיה לנו ברירה אלא להתמודד עם ההשפעות הסביבתיות.

*איך לא מאבדים תקווה בתחום כזה?*

בהתחלה היה לי קשה, כי הייתי מושפע רגשית, אבל למדתי לעשות את ההפרדה, לא היתה לי ברירה. אבל אם אני לא אעשה, באמת אף אחד לא יעשה מאמץ. יש לי תפקיד חיוני ואני לא ממהר לוותר עליו.

כשסמוטריץ' ביטל ביום אחד את החוק למיסוי על כלים חד"פ, בגלל שהוא "פוגע" כביכול בציבור הדתי, נשמתי ואמרתי לעצמי שאם החוק עבר בפעם הראשונה, אפשר שוב. זה חוק שעבדנו עליו שנים, זה באמת היה לא קל.

*מרתיח. ההגעה לים עוזרת? מה לגביי הגלישה, האם היא באה לידי ביטוי בעבודה שלך או באורח החיים?*

ברמה האישית, אני קם בחמש בבוקר כדי לשחות בים או לרוץ בים. אני אוהב לעשות ספורט בקרבת הים ומבחינתי הים הוא חשוב לשמירה על השפיות. תמיד! לא רק עכשיו, יש אין סוף של מטאפורות על החיים מעולם הדימויים של הגלישה אבל גם בכל דבר אחר.

בסוף, זה כיף להיות בים, זה כיף להיות בטבע שהוא קרוב לבית. יש בזה הפוגה, מהלחץ, מהטלפון.

אני בהחלט נעזר בחיבור עם קהילת הגולשים, זה הצבא שלנו להגנה על הים. אם יש ביוב, אין ים, אי אפשר לגלוש. הקהילה הזו היא גם כח אלקטורלי בשביל להשפיע, הקשר עם האנשים שנהנים מהים הוא חשוב מאוד.

*מה החוף הכי שווה בישראל?*

מבחינת חוף, הרצועה של נחשולים או חוף דור, הטבע שם נהדר.

מבחינת גלים, הקזינו בחיפה.

*מה עם אילת? כרטיס הביקור שלנו?*

אילת? אני רואה שם רק מפגעים! יש שם טיילת על הים, זו עיר שנשענת על תיירות והיא נתונה בסיכון. קשה להאמין, אבל מפרץ אילת הפך למקום העיקרי ממנו מבוצע שינוע נפט שמסכן אותו כל הזמן.

שינוע הנפט מאילת לאשקלון ובכיוון ההפוך אחרי ההסכם עם האמירתים, נועד "לחסוך" את תעלת סואץ, מעבירים נפט בצינורות רקובים! מתעסקים במכולות שיכולות להתהפך ולעשות נזק שידרוש עשורים של שיקום. למי שזוכרת את הזיהום שאי אפשר היה להתעלם ממנו באירוע "זפת בסערה" בתחילת פברואר 2021, כל החופים היו מלאים בזפת, תוצר של נפט גולמי שנשפך לים. זה היה אירוע קטן של שפיכת נפט מאונייה, מה אם זו תהיה מכולה יותר קרובה? או אסדה שתתפוצץ? מיליוני חיות ייפגעו, מי הים הפתוח, רצועת החוף, טבלאות הגידוד (משטחי סלע ליד המים) וכמובן, המים! המים המותפלים, שהם 75% מהמים שאנחנו שותים. החופים שלנו יהיו רעילים.

בזמנו, קבוצות וואטסאפ של גולשים יזמו את הפינוי הראשוני של הזפת. מה יהיה במקרה של אסון בקנה מידה גדול יותר? אנחנו חייבים להימנע ככל שניתן מתאונה כזאת. לצערי, זה לא בפוקוס של אף אחד כרגע.

*איך אתה מסתכל על חיפה ואשדוד ברמת הנמלים?*

אי אפשר לשנות יותר מידי הרגלי מסחר, איפה שיש בני אדם יהיה סחר. אני לא ממקד את המאמץ שלי בהוקעה של תשתיות כאלה, אבל זה בהחלט יהיה טוב אם נצליח לשמור על סינרגיה בין בני האדם והסביבה.

*מה לגביי האחריות הממשלתית?*

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה. השרה לא תמיד רואה איתנו עין בעין את עיניני הסביבה, אבל אנשי המקצוע מחוייבים ואנחנו עובדים מול הקהל הרחב, הרעיון הוא שאנשים יתייאשו מהמציאות, יקחו יוזמה וישנו.

*מה לדעתך האדם הפרטי יכול לעשות כדי להשפיע?*

את יכולה לנסות לאפס את כמות הפסולת שאת משתמשת בה. אני מאמין "בחמישים גוונים של ירוק": תבחרי בכוס רב פעמית לקפה, תקני מוצרים בתפזורת ולא באריזות, אל תשתמשי בשקיות חד פעמיות, אם אפשר תבחרי בתחב"צ או באופניים. מתחילים מדברים קטנים ובסוף זה מחלחל. טיפה ועוד טיפה, בסוף יש ים.

*איך אנחנו ביחס לעולם?*

אנחנו מקום שני בעולם בצריכת חד פעמי לנפש. מקום שני להכי גרועים! רק ארה"ב מעלינו. התחב"צ שלנו לא משהו, אנחנו לא מתעדפים אנרגיה ירוקה (למרות שאנחנו ארץ השמש האינסופית) ובכללי, יש לנו עוד דרך ארוכה.

אנחנו כן מובילים בטבעונות ויש לזה משמעויות טובות.

*יש לך איזה טיפ לאקטיביסט המתחיל?*

אני עובד בדיוק בזה, אני ממליץ לחקור דברים שמפריעים, לחשוב על דרכים לשינוי. להצטרף לארגונים.

להתחיל בקטן זה מצויין, לכתוב לעירייה על פחי מחזור לדוגמה. יש הרבה דרכים לעשות שינוי.

*מה למדת בדרך על שיווק?*

מסרים גדולים צריכים לפרק, מסר פשוט וקטן בכל פעם. הוא חייב להיות ברור ואין מנוס מליצור חיבור ריגשי עם הקהל, כדי שאנשים יפעלו.

הקו שלי הוא עממי, אני מכוון למיינסטרים, אני לא מתייפיף ולא מדבר גבוהות.

"חד פעמי זה לא מגניב, קחו כוס, אחרת עד 2050 יהיה בים יותר פלסטיק".

*מי קהל היעד?*

כולם, אין בן אנוש שהסביבה לא משפיעה עליו. אין באמת דרך להתחמק ממנו. אני כן משנה את אופן השיווק בהתאם למדיה, ראיון בתוכנית בוקר יפנה לקהל מבוגר, יהיו בו יותר עובדות, אני אציג מחקרים.

סרטוני הטיקטוק הם יותר צעירים, יש צחוקים, עריכה מהירה, לי זה יותר קל.

*מה עם מסר לדור העתיד או למורים שלהם?*

חשוב להעלות את הנושא הזה על סדר היום אבל כדאי לשמור על האיזון בין הפחדה ליצירת קריאה לפעולה ויישום. אני באמת מקווה שמורים יודעים שלתלות פלקט עם ציורים של מיחזור, זה לא מספיק. צריך לתת לתלמידים תחושה שעבודה סביבתית היא אפשרית מכל עמדה ושהם יכולים לשנות.

כדאי להסביר מה גרם למשבר האקלים, ולהדגים מעשית איך אפשר להשפיע לטובה על המצב. אני לא מתעסק בחינוך, לפחות לא פורמאלי, אני עובד ברשתות ומנסה לייצר הזדהות עם המשבר הכי גדול שידעה האנושות.