תאיר ליטמן, בוגרת שנת 2007
*מי את?*
אני תאיר ליטמן, במקור ממושב בית-זית, כיום גרה ביפו, ואני מעצבת רב-תחומית ויזמת.
אני אוהבת לבנות מוצרים שמציעים פתרונות לבעיות בחיי היום-יום שלנו, דיגיטליים או פיזיים, שהופכים את החיים שלנו לטובים יותר. בנוסף אני גם מעצבת תכשיטים, ועוסקת בזה כתחביב.
*איזה מוצרים תכננת הוצאת לפועל?*
ב-2016 לאחר שסיימתי ללמוד לתואר ראשון בעיצוב תעשייתי בז׳נבה, הקמתי את החברה הראשונה שלי. במרכזה, מוצר רפואי לכלבים שהמצאתי ה Ergodog.
המוצר נועד להחליף את הקולר האליזבתני שמולבש מסביב לצוואר חיות המחמד לאחר ניתוח והוא עוזר למנוע מהן להסיר את התפרים. המוצר עוצב במקור עבור הכלבה שלי, שסבלה מבעיות עור ונאלצה ללבוש את הקולר, ראיתי את הסבל שלה ורציתי לעזור לה.
חקרתי, ניסיתי, בניתי שוב ושוב אבות-טיפוס ולבסוף הגעתי למוצר שעובד. הוא ארגונומי ושם במרכז את הכלב ואת האדם שלו כשהוא מציע חוויה נעימה הרבה יותר.
את הפרוייקט הגשתי לתחרות יזמות בשוויץ, בעידוד המנחים שלי מקורס יזמות בטכניון השוויצרי, ללא קשר לתואר שבמסגרתו עיצבתי את ה Ergodog מלכתחילה. בתהליך שלקח חודשיים התמודדתי נגד כמאה סטארטאפים אחרים, ובעיקר התייחסתי לזה כהזדמנות ללמוד איך לכתוב תכנית עסקית ולהבין האם שווה לי "ללכת על זה". בסופו של דבר ניצחתי בתחרות וקיבלתי תשובה לשאלה שלי.
*איך הגעת לעיצוב?*
זה תמיד היה הטבע שלי, אבל לקח לי זמן לגלות שזה מה שמגדיר את העשייה שלי הכי טוב.
תמיד הייתי רב-תחומית. בתיכון התחלתי במגמת אומנות, עברתי למחול ולבסוף מצאתי את דרכי במגמת תיאטרון. המשחק על הבמה איפשר לי לתת ביטוי לסיפורים חשובים, לתת להם צורה וחיים דרך התיאטרון ובעיקר למצוא דרכם את הקול האישי שלי. תיאטרון הוא כלי חשוב לפיתוח אמפתיה ולהבנה של אנשים אחרים. בעיני, ללא אמפתיה אי אפשר להיות מעצב. חוויית המשתמש היא הלב הפועם שמוביל כל מוצר שבונים, חייבים להבין עבור מי ניגשים לבנות את המוצר ולמה. איך זה ישפיע לו על החיים?
לחשוב על פתרונות לדברים שעוד לא הומצאו כדי לפתור את הבעיות של היום, זו חדשנות.
*ומאז שזכית בתחרות, מה קרה?*
הקמתי חברה, צירפתי שותף ישראלי, המשכנו לפתח את המוצר ורשמתי פטנט עיצובי (מה שנקרא מדגם).
מבחינתי זה היה בית הספר ליזמות. עבדתי על זה כשנה וחצי, והיתה לי תחושת שליחות אמיתית. היכולת לעזור לכלבים ולבעלים שלהם וכך גם ליצור אימפקט חברתי, זה ריגש אותי.
באופן טבעי ולא מתוכנן הקמתי את המיזם השני שלי, "Morning", שזה המוצר הכי משמעותי שבניתי עד היום, עם עשרות אלפי יוזרים.
*מה זה "Morning"?*
זו פלטפורמה טכנולוגית לחיבור בין אנשים בעולם האמיתי. כאשר שני אנשים טובים מתחברים, נוצר קסם שמייצר הזדמנויות. הרי לכולנו יש ידע בתחומים בהם אנחנו עוסקים ומה שעבורנו לפעמים נתפש כמובן מאליו ולא מיוחד, עבור אדם אחר יכול להיות מהותי בדרכו.
עיצה אחת טובה ואותנטית ממישהו שאכפת לו, יכולה להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון עבור אדם שבדיוק זקוק לה.
מפגשים אנושיים בסביבה הנכונה מובילים להזדמנויות נפלאות, ואני רציתי לאפשר את זה.
בשנות פעילותו של המיזם עשרות אלפי אנשים (שקודם היו זרים מוחלטים) נפגשו לקפה והתחברו באמצעותו.
*איך ממוצר רפואי לכלבים הגעת לעמוד מאחורי אתר שיש לו עשרות אלפי משתמשים, רשימה מרהיבה של ״מנטורים״ ואין-סוף אפשרויות?*
זה סיפור מאוד יוצא דופן, שבהחלט לא יכולתי לדמיין או לתכנן אותו מראש. זה נבע מפרידה קשה, חוויה אנושית שכנראה מוכרת לרוב האנשים. במקום להגיב אליה "נורמלי" החלטתי לסובב אותה לטובתי ולראות לאן זה יקח אותי.
הייתי כל-כך עצובה, שהיה לי קשה לקום בבוקר בשעה נורמלית. העובדה שאני מטבעי ״אדם של לילה״ לא תרמה, והיה לי קשה במיוחד לקום בשעה מוקדמת וקבועה בבקרים. אהבתי לעבוד מאוחר לתוך הלילה, אבל זה מנע ממני לקדם את העבודה על ErgoDog כמו שהייתי רוצה, וכמובן שהרגשתי רגשות אשמה על כך. לא הצלחתי להפוך חזרה את השעון שלי במשך יותר מחודש. הייתי מותשת וכבר על סף ייאוש. כדי להתגבר על הבעיה, באיזשהו שלב התחלתי לקבוע את הפגישות שלי בשעות הבוקר, כדי לאלץ את עצמי לצאת מוקדם מהבית.
מה שיצא מזה היה לא פחות ממדהים ומשנה חיים, אבל בהחלט לא תכננתי להפוך את זה למיזם. לא יכולתי לנחש בחלומות הכי פרועים שלי שזה יתפתח למוצר אליו זה הגיע, שזה יהפוך למשהו שעושה טוב לאנשים. הכל קרה מתוך אינטואיציה, חדוות יצירה אותנטית וזרימה יפיפיה של השראה והרצון הפשוט לעשות טוב.
הרעיון שהגיע מתוך הסיטואציה הזו, נראה לי כל כך משוגע בזמנו שהוא ריגש אותי והלחיץ אותי בו-זמנית.
כתבתי פוסט חושפני בקבוצה של יזמים, יוצרים ועצמאיים בת 600 אנשים. הפוסט הלך פחות או יותר ככה:
״היי אני תאיר, ויש לי רעיון משוגע. קשה לי לקום בבוקר בשעה מוקדמת ואני חיה עם רגשות אשמה לגבי זה.
החלטתי לייצר לעצמי שגרה בה אני קמה כל בוקר לפגוש מישהו לקפה. נשמע פשוט לא?
כאן נכנס החלק המשוגע: כל מי שרוצה יכול לקבוע איתי פגישה, גם אם אנחנו לא מכירים.
אני אוהבת להכיר אנשים חדשים, ואני גם רוצה להתחיל את היום שלי בשעה טובה, אז למה לא לחבר בין הדברים? אה, ואני גם מאוד אוהבת קפה 
.
.כל בוקר בשעה 09:00 אקבע עם מישהו לקפה של שעה פה בבית הקפה השכונתי שלי במתחם בזל בתל אביב.
אפשר לדבר על הכל! כל דבר שאני מבינה בו ויש לי מה להציע לכם, וגם דברים שאני לא מבינה בהם בכלל ויהיה לי מעניין לדבר עליהם.
הנה רשימה של דברים שאני יכולה לעזור לכם בהם (רשימה).
ואפשר גם סתם, בכיף לשבת ולדבר על החיים הנה לינק ליומן שלי ומי שרוצה לפגוש אותי מוזמן לקבוע דרכו.
הנה לינק ליומן שלי ומי שרוצה לפגוש אותי מוזמן לקבוע דרכו.על החיים ועל המוות.״
תוך כמה שעות היומן שלי התמלא. בבוקר שאחרי הפוסט קמתי לפגישה הראשונה שלי ומאז לא הפסקתי. כל יום במשך שלושה חודשים פגשתי מישהו חדש בבוקר. לא פספסתי אף אחד.
נכון לכתיבת שורות אלה כבר פגשתי למעלה מ- 1000 אנשים מעניינים, מרגשים ובעלי עולם פנימי עשיר ועמוק.
זה מילא אותי לגמריי, את תחושת החיות ופרץ האנרגיה קשה לי להסביר, הלב שלי התמלא בסקרנות ואהבה. הבנתי שהחוט המקשר בין רוב האנשים שפגשתי ואחת מהסיבות העיקריות שבגללה הם עשו את הצעד ובאו להיפגש איתי, הוא שאנחנו פשוט כמהים למפגש האנושי הזה. ל"דבר האמיתי", לפנים מול פנים. כמה שזה פשוט- ככה זה חסר לנו בעולם של היום. לצאת מהמרחב הדיגיטלי.
שבועיים אל תוך הפגישות, הבנתי שיש כאן משהו.
משהו יוצא-דופן.
*מה כל כך מרגש בזה?*
קורה דבר מדהים בפגישה עם אדם זר בפעם הראשונה.
הוא נותן לך פרספקטיבה על עצמך.
ככל שהתרבו המפגשים כך הבנתי את גודל הבשורה. קהילת היזמות הישראלית מורכבת מאנשים פתוחים, נדיבים ומעוררי השראה.
הם אוהבים לעזור ליזמים מתחילים ובעצם לכל אחד שרק מבקש.
הקמתי ועיצבתי במהירות אתר פשוט בוויקס, עם דגש מיוחד על חווית המשתמש ושכנעתי שלושה חברים שישתפו פעולה ויפתחו את היומן שלהם לפגישות עם אנשים שהם לא מכירים, בחינם.
ביקשתי מהם לשתף את האתר כשמישהו מבקש להתייעץ איתם, ולאט לאט התחלתי לראות שיש היענות וטראפיק. אנשים התחילו לקבוע פגישות ודיי מהר זה התפוצץ. מישהו עם מלא עוקבים ראה את זה, קבע פגישה, יצא ממנה, עשה סלפי עם החברה שלי שעזרה לו וכתב על זה פוסט. האתר הוצף ביוזרים חדשים.
עוד ועוד אנשים הביעו רצון להצטרף והרף עלה ועלה. יזמים שבנו ומכרו חברות, בנו מוצרים מדהימים, עשו משהו משמעותי ורצו לקחת חלק כדי לעזור לאחרים בתחילת דרכם.
אנשים עוד כותבים לי איך בזכות האתר הם הצליחו למצוא עבודה, או איך הסטארטאפ שלהם הצליח לגייס כסף בזכות מפגש. עשרות אלפי פגישות מוצלחות.
*מדהים! וכל זה לבד?*
בזכות כמות הפגישות הרבות שעשיתי באופן אישי, והליווי הצמוד כמעט של כל מנטור בפלטפורמה- הבנתי היטב ״ומהרגליים״ לאן המוצר צריך להתפתח. אחרי כשנתיים הצטרפו אלי שתי שותפות ואנחנו עובדות על הגרסה הבאה שתהיה כבר פלטפורמה אמיתית, ולא רק מוצר מינימלי. הן מהנדסות תוכנה מוכשרות ואני באמת מרגישה שאנחנו הצוות הנכון לפיתוח המוצר הזה, לחשוף אותו לכמה שיותר אנשים.
*אז איך זה קורה? מה אני צריכה לעשות כדי להיפגש עם מנטור דרך Morning?*
להכנס לאתר ולבחור עם מי תרצי להיפגש. קביעת הפגישה היא בכמה קליקים, זה נכנס ליומן של שני הצדדים אוטומטית.
לרובנו קשה לבקש עזרה, נכון? הרבה אנשים מנסים ליצור קשר בלינקדאין, לרוב לא מקבלים מענה ועצם הפנייה מאתגרת כשלעצמה. יש לנו מחסומים פסיכולוגיים, אין תמיד גישה לאדם הנכון, אין לדעת אם באמת נענה ברצון לעזור. המוצר שלי בעצם מבטל את הפחד מדחייה, בדומה לטינדר. מי שנמצא בפלטפורמה ״נמצא בשוק״ כלומר כבר רוצה לעזור.
*זה עולה כסף?*
יש לנו מודל כלכלי וכיום כל מתייעץ משלם על הפגישה ״דמי רצינות״ על סך 35 ש"ח. סכום שווה לכל כיס שגם מייצר אמון בין הצדדים.
*מה המנטור צריך להביא מעצמו?*
את עצמו, את מה שהוא יודע, את הרצון לתת. המנטורים הם מלכתחילה אנשים מיוחדים שרוצים לעזור ולעשות טוב, זה יותר ממספיק.
האתגר הגדול ביותר שאני חווה הוא באיך להעביר חווית משתמש טובה מהאון-ליין לאוף-ליין. איך רוח המיזם והמפגש מתמזגים במציאות, עיצוב חווית המשתמש.
*מה המנטורים מחויבים אליו?*
לקיים פגישה אחת בחודש לפחות ולהגיע עם רצון טוב.
*איך בוחרים את המיקום?*
המנטור מגדיר זאת מראש, וזה חייב להיות מקום ציבורי. מי שרוצה להיפגש איתו, יגיע למיקום בו הוא מקיים פגישות.
*מי משלם על הקפה?*
תלוי בדינמיקה האנושית, תלוי בהם. אני יכולה להגיד שבדרך כלל מה שקורה זה שהמתייעץ מרגיש הכרת תודה ורוצה להזמין.
*מי היה המנטור שהכי השפיע עליך?*
פגשתי כל כך הרבה אנשים במהלך חמש השנים האלה כך שיש לא מעט. אבל אני יכולה לספר על אחד מהם, יואב דגני, מנכ״ל של סטארט אפ שכבר מכר חברה בעברו, והוא פשוט אדם מדהים, עזר לי המון לאורך המסע. בזכות המיזם גם הפכנו לחברים.
אני רוצה להוסיף מילה לגבי עיצוב ואיך הוא עושה את כל ההבדל במוצר הזה. הרי לא מדובר רק במפגש עצמו, כי אנשים נפגשים כל הזמן. זה לא מה שמיוחד וכמובן שלא המצאתי את זה.
לעיצוב חווית המשתמש יש תפקיד מרכזי במיזם הזה. העומק הפסיכולוגי של התנהגות אנושית, חייב לבוא לידי ביטוי באופן שבו המוצר מעוצב ומשפיע על איך המשתמש פועל בעולם. אני בעצם מציעה פתרון קטן לבעיה אנושית קיימת, בדידות למשל, תחושת משמעות בעולם. עיצוב טוב תמיד יגיע לעומקים האלה, אבל חייב להיות עשוי בפשטות.
עיצוב זו לא אסטיתיקה, וחשוב להסביר את זה. בארץ לצערי משתמשים במילה עיצוב לא נכון, מתכוונים לדקורציה.
אבל עיצוב זה לתכנן משהו. באנגלית אומרים ״תכננתי פתרון I designed a solution״
עיצוב זה קודם כל פונקציה. התכלית היא בפתרון בעיה כלשהי, בהתאמת הפתרון לסביבה, למשתמש, לתנאים.
*לדוגמה?*
מה שעיריית תל אביב עשתה לאחרונה, היא פיזרה ברחבי העיר ספסל שבמרכזו שולחן קטן. זה מקרה מעניין, כי לא לחלוטין ברור למה מיועד הספסל המשודרג הזה.
האם המעצב הוסיף שולחן כדי לייצר מקום לכוסות קפה, לאפשר שיח בין אנשים, חיי רחוב פוריים, ולאפשר בילוי אורבני?
או שהוא הונח שם כדי למנוע מהומלסים להשתמש בו כמיטה?
חלק ממשתמשי הספסלים בעיר הם גם הומלסים ש"הורסים" את הנוף האורבני. השולחן באמצע הספסל כבר לא מאפשר להם להשתמש בו כמיטה, ומרחיק אותם לאזורים אחרים. דוגמא שמוכיחה כמה כח ואחריות חברתית יש למעצב.
עוד דוגמה יפה, היא עזר שמיעה. מי שהמציא את זה שינה לאנשים את החיים מהקצה אל הקצה, באמצעות שילוב מנצח של עיצוב והנדסה. טכנולוגיה שצריכה להיכנס לאוזן, להתאים היטב בצורה, בתחושה, להיות נוחה לשימוש, עמידה לאורך זמן ולתת למשתמשים הזדמנות שווה לחיים רגילים.
עיצוב הוא פילוסופיה של פתרון בעיות, לא משנה באיזה תחום או כלי. המעצב הוא חוקר, ואם הוא טוב הוא יוכל לפתור בעיות בכל תחום וללמוד כל כלי שיצטרך.
*איפה למדת?*
באוניברסיטת HEAD בז'נבה, תואר בעיצוב תעשייתי ומוצר. זה בית-ספר קטן שמתקבלים אליו כעשרה אנשים בשנה לכל מחלקה, והוא מרחב מדהים שנותן לך לטעום מהכל- תיאוריות בעיצוב, להבין מה האחריות שלך כמעצבת, טכניקות של כל מיני תחומי עיצוב וגם לדעת איך לספר על עצמך ועל המוצרים שלך. כל שבוע שם נראה אחרת. למדתי המון על איך לחפש, למצוא את החומרים, לפתוח את הראש ולמצוא את האנשים הנכונים כדי להיעזר בהם. כל הזמן הייתי על הרגליים, עבדתי בו זמנית על מלא פרוייקטים אבל גם קיבלתי הרבה חופש יצירה וזמן לחשוב. נתנו לנו את כל החומרים והמשאבים שרצינו ונתנו לי ליזום ולבחור מה שרציתי ללמוד. זו מעל לכל מסתבר, סוג של הכשרה יזמית.
*מה הדבר הבא?*
אני עובדת כפרילאנסרית בתור מעצבת מוצר לחברות סטארטאפ ובמקביל אני עובדת על Morning עם השותפות שלי, ואני מקווה שנגייס לו השקעה כדי שאוכל לעסוק רק בזה, או שנגיע לבד למסה של משתמשים שתאפשר לנו לממן את עצמנו.
*מה מהחוויה שלך בתיכון לאמנויות עוד נוכח בחייך?*
התיכון לאמנויות שינה לי את החיים. זה היה מקום מדהים, מלא ביצירה, קבלה של השונה והמוזר, הבנה שהם חשובים בחיים כדי לתת מקום ליצירתיות, לאומץ וליצירה. ראיתי אנשים דרך היצירה שלהם, זה היה מרחב מאפשר להיות ולגלות מי אני, להתחבר עם אנשים מוכשרים. זה לא מובן מאליו להיות מוקף באנשים כאלה בכל יום.
לתיכון מרכיב משמעותי במי שאני היום.
*הלוואי וכולם ידעו מה?*
שלכולנו יש רגעים שאנחנו מרגישים מבואסים או מאבדים כיוון. לדעתי חשוב להיזכר שאנחנו זמניים בעולם הזה, אנחנו כלום ביקום ענק והחיים שלנו כל-כך קצרים. אם אנחנו עושים זום אאוט לבעיות שלנו בחיי היום-יום, אנחנו מקבלים פרופורציות, וזה מה שיכול להזכיר לנו את האמת הכל כך פשוטה של כמה חשוב להיות אמיצים, ללכת אחרי הלב ולעשות מה שאנחנו חולמים.
*אחרי שנחשפנו לפרויקט של תאיר הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות משהו ביחד, ואנחנו (אני, תאיר ויחידת הבוגרים/ות) מזמינות אתכם/ן להצטרף לאתר בתור מנטורים או בתור מתייעצים, מה שהכי עובד לכם. בשיתוף פעולה חדש, אנחנו רוצים להוסיף בוגרים של התיכון לאמנויות ל-Morning כדי לאפשר לכם למצוא אחד את השני, איפה שלא תהיו בעולם כרגע, להיפגש ולחוות מהקסם שבפגישות האלה.