במסגרת הפרוייקט הכר את הבוגר שלנו. מור לנקרי, בוגרת מחזור 2008 אולי בין הנשים הכי פעילות ונחושות שפגשתי.
בסוף השיחה שלי איתה מור אמרה לי "ראיון זה מקום שמגיעים אליו לשתף אחרי שהשגת איזה משהו בחיים. אני מרגישה שיש עוד דרך, עוד לא עשיתי כלום…"
בחיי, אין לי מושג מאיפה היא הביאה את זה… מוזמנים.ות להרים לה ולהצביע ברגליים
*מי את?*
במאית ותסריטאית. יוצרת, מורה ליוגה.
*מה את עושה בתוך כל הטייטלים האלה?*
כמה דברים. אני עושה סרטים עצמאיים. כרגע בפיתוח תסריט לסרט באורך מלא ושלבי הפקה ראשוניים. רוב הסרטים שלי בז'אנר של ריאליזם קסום, מעשיות. אני כותבת, מביימת ועורכת. בנוסף, אני עובדת בחברת Virtualion, שם אנחנו יוצרים חוויות ב-XR. לרוב מדובר בחוויות ב-360, לצפייה במשקפי מציאות מדומה.
*איך הגעת לתחום המציאות המדומה?*
נסחפתי לכיוון במקרה. עבדתי כמה שנים על פרסומות עם אותו המפיק וכשהוא הקים את החברה הוא הזמין אותי להצטרף. לאט לאט נכנסתי לעולם המציאות המדומה, שיש בו אפשרויות מדהימות וגם צדדים מרתיעים, הטכנולוגיה הזו יכולה לקחת אותנו לכל מיני כיוונים.
*מה יכול להיות מפחיד בתחום הזה?*
בעיקר המגמה של צמצום המפגש האנושי הפיזי לטובת חיים וירטואליים.
*בואי נחזור קצת לאחור ונתרכז בשלל הדברים שעשית ועושה, שזה המון, מאז שסיימנו את התיכון*
למדתי משחק שלוש שנים, אחרי הלימודים, עבדתי בתחום קצת. בנוסף, למדתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. במקביל כתבתי וב-2016 הפקתי את הסרט הקצר הראשון שלי. אחר כך הצטרפתי לקהילת KINO שהיא תנועה בינלאומית של יוצרי קולנוע מכל העולם, מה שאיפשר לי לעשות את הסרטים הראשונים.
*אז התחלת לעשות סרטים!*
כן, היה המון חופש בסיטואציה של היצירה הספציפית הזו וזה מה שהייתי צריכה. מאז עשיתי תשעה סרטים קצרים, צילמתי בצרפת, איטליה ובישראל. למדתי על הדרך לערוך, להפיק, להפיץ.
"מה הסרט שאת הכי גאה בו? על מה הוא?*
הסרט "על איש וצילו" שצולם בצרפת. סיפור על אדם שמנסה לשלוט בכל המשתנים של החיים, להתכונן מראש לכל, כולל לכתוב את ההספד להלוויה של עצמו, ובכל זאת הבלתי צפוי מצליח לחמוק פנימה. הצל שלו מקבל עצמאות.
*איך בכלל מתחיל תהליך של הפקה של סרט? איך את משתפת אחרים עם מה שכתבת ונותנת חיים למה שאת מדמיינת?*
כשיש סיפור אני מתחילה לפתח תסריט, משתפת אנשים. מגיעה נקודה שבה אפשר להניח לזה, או לקבל החלטה נחושה לגרום לזה לקרות. אם מחליטים ללכת על זה, צריך להתחיל להפיק.
*מה הדברים המפתיעים שיכולים לקרות בסרטים עצמאיים?*
אלתור עם מה שיש. בסרט הראשון לדוגמה, היינו צריכים לצלם סצנה עם גשם. הצילומים היו באביב והגשם לא הגיע. חיכינו שלושה ימים אבל לא הייתה ברירה אלא לצלם. בסוף צמצמנו את הסצנה לקולזאפ של מפגש בין שני זוגות רגליים ברחוב, חוררנו מיכל מי עדן של 10 ליטרים, המיכל הענק, והשחקנים החזיקו אותו מעל הרגליים בזמן הצילומים. זה הוסיף משהו אחר לסרט ממה שתוכנן.
בסרט אחר היינו צריכים לצלם ידיים של פסנתרן. לא מצאנו בהתראה קצרה, אבל יצאנו לדרך והנחנו שנשלים בהמשך את הצילומים החסרים. בדיוק כשצילמנו את הסצנה עם הפסנתר פתאום הגיע למקום פסנתרן, הוא הכיר בעל פה את היצירה והסכים להצטרף בספונטניות. אז קורים ניסים קטנים לפעמים.
*איך מתמודדים עם ההבדל בין מה שדמיינת לבין מה שקורה בפועל?*
לפעמים יש בזה יופי. לפעמים צריך יכולת להכיל פשרה. לגלות גמישות, לחיות עם חוסר השלמות, לשפר את המכלול כמה שאפשר וללמוד מזה לפעם הבאה.
*איך נראה הלו"ז של יום צילום?*
קמים מוקדם וכמו במבצע צבאי מתחילים לעבוד לפי תכנית פעולה וכמובן שזו עבודה של צוות…
*את מתיישבת בנוחות בתוך כיסא האחריות של הבמאי?*
כיף להיות האחראית, יש לך בחירה, את יכולה להוביל חזון לכדי מציאות ואני אוהבת את העמדה הזאת.
*איך מוצאים אנשים שיש לך איתם קליק? הרי אמרת שעבודת צוות היא מאוד משמעותית.*
שאלה טובה. לא קל למצוא שותפים שחולקים את אותו המבט, את אותן השאיפות וזה מזל כשפוגשים אותם בדרך. לדוגמא מילטון המוכשר Milton Michaeli מהתיכון שלנו כתב את המוזיקה לחלק מהסרטים שלי וזה כיף גדול.
*כמה את חושבת שהתיכון היה משמעותי בחיים שלך היום כיוצרת?*
מגמת תיאטרון הייתה הזדמנות מיוחדת ויוצאת דופן. היה חופש לבחור את החומרים וזמן רב מהשבוע שלנו הוקדש לזה, זו הייתה מתנה. לא יודעת איך היה אפשר להעביר את השנים האלה אחרת.
*במה שונה סרט באורך מלא מסרט קצר?*
הפיתוח ארוך. מגייסים שותפים לדרך; מפיקים, קרנות, התקציב אחר, קנה מידה אחר.
נראה לך שבעתיד יהיו בתי קולנוע למציאות מדומה?*
לא, זה יקרה וקורה בבית. זו טכנולוגיה שאפשר באמצעותה גם ללכת לשיעור יוגה או לכנסייה, לא רק סרטים ומשחקים.
*זה אומר שיש לזה "קהילת משתמשים"?*
יש לזה מימד קהילתי. אבל אנחנו בכיוון אחר, מייצרים חוויות, כמו לדוגמא סרט, סיור, סימולציה, מיצג אומנותי, מרחב כמו מוזיאון.
*אז בכמה זמן עבודה מדובר?*
יש תהליכים ארוכים יותר ופחות. שלושה חודשים, חצי שנה.
*היית רוצה למסור משהו למישהו שחולם להתחיל? או יותר ממוקד, איזה טיפ היית נותנת לי כדי להתחיל לעבוד בתחום?*
היום הכל זמין ונגיש, לכל אחד יש מצלמה ותוכנות עריכה, הידע נגיש, בתור התחלה אפשר לנסות ולשחק עם זה גם לבד.
*אז איך מנווטים בתוך עולם שעשו בו כבר הכל?*
אותנטיות. גם אם מתחילים ליצור משהו שנראה קרוב למה שכבר קיים, לעשות את זה שלך, יעשה את ההבדל. גם בתוך התהליך כשעובדים עם אנשים חשוב להקשיב לקול הפנימי, לחזור לגרעין שהוביל למהלך של ליצור את הדבר ולא לאבד את הקו.
*אמרת שאת גם מורה ליוגה*
כן, אשטנגה, אני מתרגלת ומלמדת כדי להעמיק את התרגול האישי.
*מה היוגה נותנת לך?*
מודעות, מרחב, עוד הזדמנות לעשות עבודת נפש.
*ומה עם הסרט שאת עובדת עליו?*
הוא נכתב עכשיו. יש לי אחלה שותפים לדרך, זה מרגש.
*עוד משהו שתרצי להגיד?*
תמיד פתוחה לעוד שיתופי פעולה אמנותיים.
תודה מור!!