במסגרת הפרוייקט הכר את הבוגר הפעם בהתרגשות יתרה. ביקשתי מאהד פישוף, בוגר מחזור ב' של התיכון לאמנויות לקחת חלק והוא נענה בחום,
ראיון מעניין מאוד שלאחר קריאתו, הסקרנות שלי להחשף עוד יותר לעומקה של היצירה של אהד, רק גברה. אני מזמינה אתכם.ן להאזין לשירים שנכתבו בזה אחר זה,
בשיאה של מגיפה ובתקופה של שינויים גדולים.
בואו נצלול:
*מי אתה?*
שאלה טובה.
*למרות שאתה יוצר במדיות שונות ובחומרי גלם שונים (מוזיקה, כתיבה, ריקוד, במה, וידאו ארט…) מה בכל זאת משותף ליצירות שלך? איזה קו מחבר בינהן לדעתך?*
רצינות תהומית.
*האם חשפת פעם יצירה שהרגשת בזמן אמת שהיא עדיין לא בשלה? אם כן, איך אתה רואה את היצירה הזו כיום? ואם לא, איך אתה יודע שהגעת אל "סוף היצירה", אל מוצר מוגמר שכל מה שנשאר הוא "להניח על המדף"?*
התהליכים שלי הם בלתי לינאריים בצורה קיצונית. יש לי המון התחלות, בסאונד, בוידאו, ברעיונות, בדימויים, בטקסטים. חלק מההתחלות האלה בנות עשרים שנה ויותר. אני חוזר אליהן לעיתים קרובות כשאני מתחיל לעבוד על משהו חדש, או כשאני נתקע. אני יכול לחזור למשהו מלפני עשר שנים, לעבוד עליו קצת ולעזוב אותו בצד לעוד עשר שנים. אני כל הזמן הולך אחורה וקדימה. ואני תמיד ממשיך לעבוד על דברים, גם אחרי שהם כבר בחוץ, בעולם. אחרי שמופיעים שנה עם עבודה, מבינים דברים חדשים. זה לא נגמר.
*מה זה אומר להיות אמן? מה מניע אותך לכדי יצירה של עבודה חדשה?*
אני תמיד שואל את עצמי, מה זה הדבר הזה שאנחנו עושים, בשביל מה הוא קיים ואיך הוא פועל בעולם. התשובות משתנות, מספקות חלקית. אני מפנים, שוכח, עובר הלאה. בסופו של דבר, זה פשוט מה שאני עושה – הפרקטיקה מסבירה את עצמה טאוטולוגית, יותר מכל תיאוריה. ככה אני חי את החיים. זה מה שאני עושה עם הדמיון והתשוקה והמיומנויות שלי, ככה אני מטמיר ומעבד. ככה אני חושב וככה אני זז.
*האם לדעתך האמנות שאתה מתעסק בה היום, הייתה מעניינת את אהד הצעיר, זה עם המגבעת?"*
כן. אנחנו אותו בנאדם.
*מה היצירה שאתה הכי גאה בה ושלדעתך עומדת יפה מאוד במבחן הזמן?*
זו שאלה לא נוחה, אבל מעניינת. אני לא חושב שאמרתי את זה למישהו אי-פעם ואני לא לגמרי מבין את זה, אבל דווקא מעבודות הוידאו – שזה המדיום שבו יש לי הכי פחות מיומנויות מכל המדיומים שבהם אני יוצר – אני מרוצה באופן הכי עקבי. זה מוזר. יש גם טקסט ספרותי שכתבתי, שעוד לא פורסם ואמור לראות אור בקרוב, שהוא בעיני אחד הדברים הטובים שעשיתי.
*בתור יוצר מוזיקה למופעי מחול, איך עובד שיתוף הפעולה בינך לבין הכוריאוגרף? האם יש פה יחסי "ביצה ותרנגולת" שבהם לא ברור מה קדם למה, או שיש לזה כללים ברורים ורשימת דרישות? איך עובד שיתוף הפעולה בינכם?*
עשיתי את זה הרבה בעבר. בשנים האחרונות רוב המוסיקה למחול שאני יוצר היא לעבודות שלנו (של נועה צוק ושלי), אז זה עובד אחרת. עם כוריאוגרפים אחרים זה משתנה משיתוף פעולה אחד למשנהו. יש שדה גדול של אופני פעולה שניתן לבחור ולנוע בינהם. בדרך כלל, אני אוהב לנסות הרבה דברים מגוונים מאוד בהתחלה. אני אוהב להתחיל מלגעת בשפע של האפשרויות והכיוונים שאפשר ללכת בהם. באופן פרדוקסלי זה דווקא עוזר לבחור, להצטמצם ולהתמקד.
*כאמן וידאו ארט, האם אתה חושב שזה תחום שיוכל אי פעם להכנס למיינסטרים?*
השאלה למה הכוונה בוידאו ארט? ולמה הכוונה במיינסטרים? כטכנולוגיה, זה המדיום הדומיננטי של ההווה, כולם עושים סרטים, כל היום וכל הלילה. במובן המושגי, זו מטריה רחבה מאוד שתחתיה חוסות יצירות דוקומנטריות, עלילתיות, פורמליסטית, אבסטרקטיות – אין לזה הגדרה אחת. היסטורית – ולכך אולי את מכוונת בשאלה – הוידאו ארט שייך לפלג הפחות פופולארי של אמנות התמונה הנעה, הפלג הפלסטי והצורני,להבדיל מהפלג הספרותי, שהפך להיות רוב הקולנוע שאנחנו מכירים כיום. אבל שוב, כיום אלו הגדרות נסיבתיות יותר מעקרוניות.
*בשנת 2015 קיבלת פרס מטעם משרד החינוך. כבוד!!! איך זה מרגיש לקבל הכרה שכזאת?*
הכרה זה נעים ועוזר. אני מאוד זקוק להכרה, אבל כנראה לא תלוי בה, אחרת הייתי בטח מתנהל אחרת.
*האם התיכון לאמנויות מלווה אותך מידי פעם בדרכך המקצועית, אם כן, איך ואיפה?*
הכל התחיל בשבילי אז. בשנה הראשונה באמנויות יצרתי מופע בפעם הראשונה. בשניה התחלנו את הלהקה. זה היה המקום שבו פגשתי בפעם הראשונה ילדים עם תחומי עניין כמו שלי. זה היה המחזור הראשון של בית הספר וכל מי שלא הסתדר בשום מקום אחר התקבל. מי שהיה לו כישרון מסורתי שזוהה וטופח, הגיע לרוב לאקדמיה למוסיקה ולמחול. החברים שפגשתי באמנויות היו יותר כמוני – הם לא הגיעו כבר עם מיומנות מפותחת בתחום אמנות ספציפי ועם רזומה של הצטיינות. הם היו יצירתיים במובן כאוטי ודינמי יותר.
*האמן, האם הוא בודד בתהליך היצירה, ממש כמו שאומרים?*
זה תלוי באמן, אני מניח. במקרים מסוימים זה אפילו להיפך. אני גרוע בסמול טוק ומתקשה ביצירת קשר ראשוני עם אנשים חדשים. די בטוח שאילולא האמנות, חיי החברה שלי היום דלים וחורקים יותר והבידוד שהייתי חש היה עמוק יותר.
יש אולי שני אופנים שבהם הבדידות היא אכן מובנית: ככל שאתה עובד על משהו יותר, אתה הולך ומתרחק מנקודת המבט של הקהל שלך. זו בדידות אחת. אף פעם לא תוכל לראות את מה שאתה עושה כפי שהם רואים אותו וזה רק הולך ונעשה גרוע יותר. והבדידות השניה היא, שלא משנה עד כמה עמוקה ההשפעה של עבודה שלך על אחרים – עבורך היא החיים ועבורם לא. הם יכולים למשל לעבור חוויה משמעותית בהופעה. הם יתרגשו וישוחחו על החוויה שעברו במסעדה אחרי. אבל אחר-כך השיחה תתגלגל לנושאים אחרים וכשהם יגיעו הביתה,הם כבר יחשבו על מחר. אתה עדיין שם ותמיד תהיה.
*כמוסיקאי, תוכל לספר קצת על הדרך שעברת? איך בין כל הדברים שעשית המוזיקה או (אולי הצליל) היא תמיד שם?*
התחלתי עם מוסיקה, קודם כל כמאזין. משלב מאוד מוקדם, הדרמה של החיים תמיד היתה מעוטרת ומגולמת בשבילי בצלילים. מגיל צעיר מאוד, אני זוכר בעיקר את הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין צליל ופחד – המקום שבו הדמיון משגשג בפער בין מה ששומעים למה שרואים. אחר כך, היה לנו פסנתר בבית, מאוד גרוע. אני לא זוכר מתי, אבל ברגע מסוים פשוט התיישבתי והתחלתי לנגן. למדתי נגינה במצטבר לא יותר משנה. אבל מאז שאני זוכר יכולתי פשוט לשבת ולנגן, זה היה משהו שאפשר לעשות, בקלות. האזנה ונגינה הן עדיין נקודות התחלה בשבילי, לפני הלחנה וכל שאר הפרוצדורות של יצירה מוסיקלית.
*שיתופי פעולה ועבודת צוות, כמה זה משמעותי בעבודה שלך? מה הצדדים היפים של עבודה ביחד? מה הצדדים הקשים?*
ישנם הרבה סוגים של שותפות ביצירה. זה מנעד שלם שקיים, בין יצירה בבדידות מוחלטת בקצה האחד ושיתוף פעולה סימביוטי ושוויוני לחלוטין בקצה השני. קושי מסוגים שונים יכול להימצא בכל נקודה על הסרגל, אז אני לא חושב במושגים האלה, אלא אולי יותר, במושגים של מה טוב ליצירה. היצירה עצמה מתרחשת בין המילים או מעבר להן, אז כשעובדים ביחד, צריך למצוא דרך לדבר ולפעול שמאפשרת לזה לקרות.
*יש לך איזה מסר לאומה? או איזו עיצה שהיית רוצה לתת למישהו שמתחיל את דרכו כאמן?*
אלו שני דברים מאוד שונים. אלך עם השני:
נסי, עד כמה שזה אפשרי בראשית הדרך, לא להטריד את עצמך יותר מידי בשאלות של זהות אמנותית. הרבה דברים מתבררים בדיעבד. אל תרגישי שאת חייבת הסברים למישהו, גם לא לעצמך. תמשיכי לנסות להבין אבל אל תצפי להבין הכל, גם לא את הרוב. מה שכן חשוב זה לגלות מה התנאים הספציפיים להם את זקוקה כאמנית כדי לשגשג ולהתעקש לייצר אותם.
התשובות מנוסחות בלשון נקבה אבל פונות לכל המינים והמגדרים.