הכר את הבוגר – אמיר מי – טל

*מי אתה?*

אני אמיר מי טל, בוגר התיכון לאמנויות שנת 2008 במגמת המחול. כיום רקדן, כוריאוגרף, מדריך לפילאטיס מזרן ומכשירים. אני ירושלמי ואני גאה מאוד בנוכחות שלי בעיר הזאת. בעשור האחרון קרו פה המון דברים ואם אי פעם יצא לה שם כעיר החשוכה שמעבר להרים, מדובר בחוסר היכרות. יש בה חיי תרבות נרחבים, פסטיבלים ואירועים.

*באילו מקומות עברת אחרי התיכון?*

שירתתי שנתיים בשירות לאומי שלאחריו למדתי שנתיים במסלול להכשרת רקדנים של להקת ורטיגו ובמקביל הוסמכתי כמורה לפילאטיס.

למדתי יצירה ב"הקבוצה ביפו" בהנחיית הכוריאוגרפית אודליה קופרברג. רקדתי בפרוייקטים של יוצרים שונים והיוצרת הראשונה שזכיתי לעבוד איתה כרקדן היתה צפירה שטרן, שגם לימדה אותנו בתיכון. תהליך העבודה היה מעניין ביותר כמו גם לפגוש אותה שוב, הפעם כאמנית ולא כמורה שלי בתיכון. למדתי ממנה הרבה והיא בעיני מודל של ממש להעצמה, לשינוי תרבותי של דימויי גוף, לאמירה ולעמידה מאחורי עקרונות. היא נלחמה בשיניים על דברים שהיו לה מהותיים. ביצירה שבה הופעתי בלב שוק מחנה יהודה הירושלמי, היא נדרשה לכוחות מול גורמים שונים כשאמרה, "אני מלבישה את הרקדנים שלי איך שאני רוצה ואני לא רוצה לשמוע ציוץ על זה, אם הם לא אוהבים את זה אז אני יורדת". זו פעם ראשונה שנחשפתי לפן הזה בה ולמדתי המון מלשמוע את זה.

*נשמע נפיץ. אז זו היתה טבילת האש?*

היה לי ברור שצריך להתחיל מאיפה שהוא ובאמת רציתי לצבור קילומטראז'. מה גם, שזו כניסה מאוד רכה לעולם המחול, עבודה כרקדן עם מישהי שהייתה מורה שלי. חרף השנים והשינויים אנחנו עדיין מכירים.

העבודה היתה מבוססת על אלתור בתוך השוק עצמו. רקדנו על סירים! זה להכנס לאקסטרים מוחלט בגיל 23. עם צורך חזק להוכיח את עצמי, לוודא שאני נאמן להנחיות, לסיטואציה ולדברים. זה נתן לי מקום להבין איך עובדים לא על במה כי לרקוד באמצע השוק בירושלים זה לא דבר סטנדרטי. זה אומר להתחייב לא לתת לרעש מסביב להפריע, לדעת לבטל את את הרקע החל משלב החזרות שהיו בתוך השוק. עבדנו עם סירים כאביזר, חמישה רקדנים וחמישה סירים שזה המון מרחב לתת לדברים לקרות.

אבל בגלל שהיו לנו רק שלוש הופעות, לא היה מקום להתאהב בזה יותר מידי. צברתי את הנסיון הנדרש, למדתי איך לעבוד במרחבים ציבוריים, למדתי מה להגיד ועל מה להתעקש ואני מאוד שמח שזו היתה החוויה הראשונה שלי כרקדן. חוץ מזה שגם נהנתי פשוט לרקוד, להופיע ולחצות גבולות במקום הכי הפוך מבמת התיאטרון.

*האם זה השפיע על היצירה האישית שלך בהמשך?*

לא יודע. מצד אחד, אני מאוד מעורב ביצירות שאני משתתף בהן כרקדן. מצד שני, כיוצר, מעולם לא ניסיתי לחקות אנשים אחרים. ניסיתי להבין מה יש לי להגיד. אני חושב שהדבר הכי משמעותי שלמדתי מהמופע הזה הוא לא להתפשר, זאת העבודה שלי, זה אני וזה מה שאני מביא איתי.

*ואו. בכלל לא חשבתי על כל הדברים האלה שעומדים מאחורי מופע מחול. מה היה בהמשך?*

אחרי העבודה עם צפירה עבדתי על מופע עם קבוצת התיאטרון הירושלמי בשם, "She-רה". זה היה עיבוד בימתי תיאטרלי עבור טקסטים של אגי משעול ודורית וייסמן. מהם התחלתי את יצירת הסולו הראשונה שלי, את הטקסט של אגי משעול, היא הקריאה לי וההקלטה המקורית משולבת בעבודה. זה היה תהליך של שנה והיא עלתה לבמה מקצועית במסגרת הלימודים בקבוצה ביפו. הופעתי אחר כך בהמון אירועים קטנים והחשיפה שלי לעולם המחול המקצועי, היתה בשנת 2015 במסגרת "גברים יוצרים" בסוזן דלל. זו הייתה חוויה חדשה.

פרזנטציה לרוב כוללת בד"כ וועדת קבלה של ארבעה אנשים מהגוף עצמו, יש במעמד הזה שאלות שונות ואחרי שבועיים תשובה שהיא או כן או לא.

בוועדה הזאת בסוזן דלל היה יאיר ורדי, שהיה המנהל האמנותי. פחדתי והתרגשתי מאוד. מיד אחרי שהראתי לו את העבודה, הוא ביקש להאריך אותה, זה היה הכל. נזרקתי אל המים העמוקים ומשם המשכתי להתקדם. עליתי עד כה עם שלוש יצירות שלי בפסטיבלים בארץ ובעולם.

*מה אתה יותר רקדן או כוריאוגרף?*

אני מתעקש להיות קודם רקדן, אני מופיע בעבודות שלי וזה יותר נכון לומר שאני עוסק במדיום מחולי ורק אז יוצר את המחול. למרות שבשנים האחרונות כבר יותר נח לי לומר שאני כוריאוגרף.

*איך נראה עולם המחול מבפנים?*

כשאתה יוצא מבית ספר כבוגר מגמת מחול, אתה מבין כמה מעט אתה יודע. כיוצר מחול אתה אחראי על כל המארג של העבודה, מוזיקה, תלבושות, ליהוק… רצף תנועתי זה חלק קטן. אתה צריך להראות עולם שלם באיקס זמן, זה כבר לא רק משפט תנועתי.

יש בעולם הזה המון משחקי אגו, כמו שבוודאי אפשר לחשוב. אבל הזירה הישראלית היא בעצם משגשגת מאוד. יש פה יוצרים מאוד מיוחדים. המחול העכשווי הוא מחול עם שיניים והוא נושך! ישראל היא לא רק מעצמת הייטק, אנחנו על המפה של עולם המחול בזכות כל היוצרים והרקדנים המוכשרים שיש לנו פה. מאוהד נהרין עם להקת בת שבע, להקת ורטיגו הירושלמית ועד ליוצרים העצמאיים שאליהם אני משתייך. בחו"ל תמיד מתרגשים כשאני אומר שאני רקדן מישראל (ומירושלים במיוחד) ומסתבר שהשורש הישראלי הוא דומיננטי ומזוהה במחול שלנו. אני שמח על כל הזדמנות להופיע בכל מקום שיהיה. טסתי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם ועד כה, העובדה שאני ישראלי התגלתה כאטרקציה.

*אתה רוצה להיות הישראלי המזוהה?*

אני מבין שצריך איזה שהוא גימיק עליי. הישראלי… כל עוד זה מיטיב איתי, אין לי בעייה.

בסינגפור הופעתי בפסטיבל שחגג 20 שנים לקיומו במקביל לציון 50 שנה ליחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, אז ישבתי על שבלונה, והבנתי תוך כדי תנועה שלא משנה מה, הישראליות היא חלק מהמרכיב הזהותי שלי והיא תהיה גם חלק מאיך שיקראו אותי ואת העבודות שלי.

*במה היצירות שלך עוסקות?*

אני עוסק בסיפור האישי שלי או פשוט בנדבכים שונים שלו. פעם היה בתוכי הרבה רעש שנבע מהצורך להוכיח את עצמי. היום יש פחות דרמה. את הסולו השני שלי יצרתי אחרי ניתוח שעברתי ודרש ממני שלושה חודשים של החלמה מלאה. הפציעה השפיעה על הגוף שלי וכנראה שגם על תהליך היצירה.

בדיוק התחלתי עבודה שהיא דואט גברי ותתחיל מלחיצת ידיים. אני בהחלט מתעסק ושואל את עצמי בתור הומוסקסואל, האם נוכל להתקיים במרחב הציבורי של הארץ הזאת? מה נוכל לעשות ומה לא…? כיוון שאני לא יודע מה יהיה, אני בהחלט מתכוון להשמיע את קולי, כבר עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי. כשהייתי בתיכון לא ידעתי לצעוק, והיום אני הרבה יותר טוב בלהגיד את מה שיש לי להגיד. אני מרגיש שאנחנו צריכים לשמור על עצמנו ושאין לדעת לאן יובילו האמירות שמושמעות במרחב, זה מדאיג אותי.

עולם המחול לימד אותי המון, אחד מהדברים, הוא הגדרת גבולות. אני יודע מי אני, מה אני עושה ואיפה. אני לא מפחד ואני פעיל איפה שיש צורך בפעילות.

יש לי כמה הגשות לפסטיבלים בארץ ובח"ול ואני לא אתן לעצמי להגיע למצב שבו קולי והשקפותיי לא מושמעות.

*איזה מין רקדן אתה?*

אני רקדן של מחול עכשווי. בתוך השפה הזאת, אני מדבר ניב משלי, אני זז באופן מסויים שהתמקצעתי בו ושתואם את מה שאני יוצר. כרקדן ליוצרים אחרים למדתי איך להיות זיקית ולהתאים את עצמי.

את התואר שלי באקדמיה למחול התחלתי כשכבר היה לי נסיון בימתי. כגבר בן כמעט 30 היה לי יותר פשוט להיות ברור. יש סוג דיבור מסויים שאליו כבר לא הייתי מוכן להיענות. עולם המחול הוא לא פשוט ויש בו הרבה הליכות על הגבול הדק שבין עבודה וניצול.

*ניצול בעולם המחול? לא הפתעת אותי… אבל תספר בכל זאת, איך זה בא לידי ביטוי?*

פרוייקטים לא בתשלום. כוריאוגרפים ומורים שיגעו בך, יצעקו עליך, ידברו אליך לא יפה.

*למה עולם המחול הוא כזה?*

אנחנו תלמידים של מורים מדור אחר, של תרבות שאמנם חוותה הרבה גלגולים אבל הרבה מהרעות החולות של הדורות הקודמים עוד קיימות בה. המהפכות האחרונות ובראשן me too היו משמעותיות והרבה דברים השתנו. יש עוד מקום לשיפור כי השינויים הקיצוניים עוד לא לגמריי מאוזנים בעיני. לקח לי הרבה זמן למצוא עבודה כמדריך פילאטיס בירושלים, בעיר שנהיית יותר חרדית. לא בקלות שכרו אותי, מדריך גבר, זה מאתגר. אני מאוד מקפיד לשמור על הגבולות כי זה היה לי חשוב גם כתלמיד וגם כרקדן, לכל אורך הדרך.

*אתה אוהב להיות מורה?*

כן. אני מלמד פילאטיס כבר 10 שנים עם התמחות בתומך שיקום, אז אני יודע לעבוד עם אנשים ברמה הגופנית. בנוסף לניסיון שלי כרקדן וכמישהו שכל חייו עבד עם הגוף.

*כפרפורמר, איך המפגש הראשוני עם הקהל פוגש אותך כל פעם?*

יש את הרגע לפני שהמסך עולה והאור נדלק, הרגע של ההתכנסות לקראת הדבר הגדול… הוא הרגע המדהים ביותר שיש. הופעתי מול קהלים שונים בתכלית וזה מדהים לראות איך אנשים מתחברים לתנועה. כל אחד רואה את המחול בעיניו, מפרש את העבודה באופן שונה ולשמוע את ההדים בסוף המופע, זה מאוד מעניין. כל קהל רואה אותך ואת העבודה אחרת.

*איך זה להופיע עם אותו המופע במשך שנה?*

אני מתבגר בין כל מופע, אבל זה מאוד תלוי בעבודה. יש ערבים שאני מגיע בלי חשק לחזור על אותו הדבר שוב… בסולו האחרון שיצרתי יש רצפים תנועתיים שחוזרים על עצמם,וביניהם ריצה בקו אלכסוני. אני שונא לרוץ. בחזרות אני תמיד שואל למה עשיתי לעצמי את העבודה הזאת? אבל זו גם מהות היצירה הזאת, אנשים מתחברים אל הקושי שלה. מעריכים אותה ואת העיסוק שדיבר בדיוק את הקושי הזה, אז אין פלא שאני מגיע למופע הזה ככה.

*הופעת מחול היא כנראה לנצח מדיה רגעית או מתכלה, מה שהיה לא יחזור. איך אתה עם זה? האם אי פעם חשבת ליצור מחול שהוא גם וידאו ארט, כזה שאפשר יהיה לחזור אליו בהמשך?*

לא כרגע. זה מדיום שאני לא מבין בו מספיק. אבל אולי הסקרנות תוביל אותי לשם. כרגע אני מידי קשור אל במה.

כן יש לי וידאו שלי רוקד ביצירה הראשונה שלי משנת 2015. זה היה מעניין לראות את הדרמה שהייתי בתוכה במהלך הריקוד הזה. יש לי סרטונים של כל שלושת הסולואים שיצרתי, שמשמשים בעיקר לצורך הגשות לפסטיבלים שונים. הסרטונים שירתו אותי יפה גם במהלך הקורונה כשהוצגו במהלך שני פסטיבלים בינלאומיים.

הסרטון גם מאפשר לי, במהלך יצירה, לראות מבחוץ איך זה נראה. אני לא מצנזר בעקבות כך, אבל כן שואל שוב ושוב, האם זה משרת את העבודה. האם זה מסתדר בעין החיצונית.

*יש לך שגרת אימונים?*

במהלך הלימודים היתה יותר משמעת. היום אני עם לו"ז שמשתנה וגם הדרישות הגופניות משתנות בהתאם לעבודות השונות שאני מופיע בהן. אני עושה שיעורים כתלמיד, בעיקר בפילאטיס כדי לא לחפף.

*מה הדבר שתאחל לעצמך?*

ליצור! תמיד ליצור, לרקוד וגם להופיע על במות. הקורונה היתה יותר חזקה ממכה בבטן. במהלך שנה ד' באקדמיה, מתוסכל משיעור בלט בזום, בדירה שלי, עם הארון כבר וחוסר יכולת לשנות זוויות.

שנה אחר כך עברתי לדירה עם בן זוגי והסגר השלישי הכניס אותי לדיכאון, כי פשוט לא היה לי מקום לזוז. ניסיתי להתאים את עצמי. לקחתי קורס על ניהול עסק, העשרה של תרבות, כל מה שיכולתי כדי להישאר שפוי. החזרה לחללים הגדולים של אולמות המחול הייתה הקלה עצומה.

*יש לך טיפ למישהו שמתחיל את חייו בעולם המחול?*

בכללי,להשתתף באודישנים בלי סוף, בלי להתבאס כשלא מתקבלים. להיות ברשת, פייסבוק ואינסטגרם הם מקומות טובים שמאפשרים יצירת קשרים. לשלוח הודעות ליוצרים כדי לדעת אם הם צריכים רקדנים, לנסות ולהכיר עוד שמות, להשתתף בסדנאות, להפתח אל העולם ואל מי שיוצר. עבור מי שרוצה ליצור, כל הזמן להגיש יצירות לקולות קוראים כי אף פעם לא יודעים מתי ואיך הכן הראשון יגיע. כל דבר הוא מפתח. פשוט לשלוח ולא לפחד מה'לא'. יש לי עכשיו 7 הגשות. מה הסיכויים שכולן יעברו ביחד? סיכויים קטנים… אבל לא לוותר.

יש הרבה תחרות בתחום אז גם כדאי לדעת מה הנישה שלך, איזה מקומות מדברים או מבינים את השפה שלך, איך לכתוב על עצמך. וגם להתכונן לעבודה קשה…

אני עקשן וכל מה שהשגתי היה בדם, ביזע ובדמעות. לא לפחד.

זה אולי טריק ישן, אבל בעולם המחול כרטיסי ביקור עובדים בשבילך! המנהל האמנותי של פסטיבל המחול בסינגפור זכר אותי בזכות הכרטיס ובזכות העובדה שניגשתי אליו להציג את עצמי. אל תתביישו!

*אז אתה אוהב לרקוד?*

אני לא רואה את עצמי ואני לא מכיר את עצמי בלי לזוז. הראיון הזה הוא פרק זמן מאוד ארוך בשבילי מבלי שזזתי.

*השבוע אמיר יוציא הודעה שהוא מחפש רקדן לדואט חדש, מכירים.ות מישהו שיתאים??*