גיא, בוגר מחזור 2018 מגמת תיאטרון, צעיר ממני בעשור. במקרה החיים הפגישו בינינו- אני נמצאת בדהרמסלה, צפון הודו והוא נמצא בשלהי הטיול הגדול, אחרי השחרור.
היה כל כך נעים ומרגש לדבר איתו, שזה רק הוכיח לי שוב שהחיבור בין הבוגריםות של התיכון הוא משמעותי, ממש בכל העולם.
עוד רגע לפני הראיון המיוחד, אני מנצלת את הבמה כדי להזמין שוב את בני מחזורים 2017-2019 למפגש ייעודי.
יום שישי 8/9/23…. מה שנקרא… Save the date 
***בוגרים ותיקים יותר- רוצים להגיע כדי לתת השראה?? נשמח מאוד!! צרו איתי קשר
*מי אתה?*
אני גיא, אני אוהב טבע, ולטייל בטבע זו התשוקה הכי גדולה שלי בחיים. אני מאוד מחובר למשפחה- יש לי אבא חולה אלצהיימר כבר שבע שנים, שתי אחיות ואמא שלי, שמטפלת באבא שלי.
בגיל שש עשרה הבנתי שאני גיי, יצאתי מהארון לקראת סוף התיכון ואחרי תהליך אבחנה מתיש, נאלצתי להיפרד מאבא שלי שחלה באלצהיימר של הגיל הצעיר. משבר זהות קל ואובדן קשה במקביל, הבנתי שאין לי ברירה אלא להיות חבר טוב של עצמי.
על כל פנים, זה כבר לא כל כך מעניין להיות גיי איפה שאני חי היום- לא אותי ולא את הסביבה שלי… כלומר, ברור שיש לפעמים סטירות מצלצלות- פוליטיקאי שמאיים למחוק את הקיום שלי במדינה היהודית שהוא רוצה להקים, או איזה אדיוט מהרחוב שמפריע לו שאני ועוד בן מחזיקים ידיים בפארק הירקון. אבל אני כבר יודע להתמודד עם זה מבפנים.
*כמה לתיכון היתה משמעות עבורך?*
עמוקה- להבין מי אני, עם ראש מפלצתי של בן נוער שלוקח כל חוט של מחשבה ומסבך אותו בחוט אחר של מחשבה אחרת, היה מבלבל. הזהות הלאומית שלי, המינית והקשר שלי לחברה מאוד העסיקו אותי. בבית הספר, ראינו המון דוגמאות והמון חופש לבחור, תהליך ההתבגרות לא הרגיש מוסלל. היה אקלקטי וזה בדיוק מה שאני הייתי צריך.
*מה עשית מאז שסיימת את התיכון?*
עבדתי בכל כך הרבה עבודות מגוחכות. רובן היו מאפליקציות שמזכירות אפליקציות היכרויות רק עם מטרה שונה. מלא סטוצים עסקיים, לפעמים כמלצר, כסבל או מקים אירועים.
עשיתי שנת שירות בקיבוץ ניר עוז ו"הסתננתי" לתנועה הקיבוצית בתור עירוני. הייתה שנה מגניבה, עבדתי בשעות היום בתור גנן ולמרות שלקח לי זמן להתחזק ולהתרגל לחום של עוטף עזה, הרגשתי טוב. מידי פעם היו דרמות ביטחוניות שגם גרמו לנו להרגיש משמעות לאומית אבל חוץ מזה היה ממש צ'יל וכיף.
התגייסתי לקורס הו"ד בצבא, שזה ראשי התיבות ל-הומואים ודתיות 
וזה קצת מה שהיה. היה לי תפקיד מדהים, הייתי מפקד של עולות חדשות ולימדתי אותן עברית. הייתי אחראי על לחנוך מפקדים ואחק כך גם אחראי על התחום הפדגוגי במחלקה, היה משהו מאוד רומנטי בתקופה הזו.
וזה קצת מה שהיה. היה לי תפקיד מדהים, הייתי מפקד של עולות חדשות ולימדתי אותן עברית. הייתי אחראי על לחנוך מפקדים ואחק כך גם אחראי על התחום הפדגוגי במחלקה, היה משהו מאוד רומנטי בתקופה הזו.כשהשתחררתי, וחזרתי הביתה, היה לא קל, לאמא שלי היה קשה להחליט מה נכון בעבור אבא ולצד זה, החיים שלי המשיכו במסלולם- מילצרתי, בירמנתי ועשיתי פסיכומטרי. החלטתי ללמוד פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה) באוניברסיטה העברית, הזמנתי טיסה לנפאל ומאז… עשרה חודשים מופלאים של טיול עברו.
*למה בחרת בזה?*
מצא חן בעיני ללמוד את שלושת התחומים בהקשר אחד של השני, לשאול שאלות ולחקור. חוץ מזה, כיף שהלימודים האלה הם לא בדיוק לימודי מקצוע אז אפשר לדחות את ההחלטה של "מי אני אהיה כשאהיה גדול" בעוד כמה שנים.
*מה מיוחד בטיול שלך?*
שאלה משעשעת, הוא באמת מיוחד. בחודשיים האחרונים הסתובבתי לבד עם אוהל וציוד טיולים, מצאתי הרבה טבע מטיילים שהם אנשים מיוחדים מאוד.
בתאילנד כל מה שחשבתי עליו, היה לטפס – נסעתי לשם בשביל זה. בסרי לנקה הג'ונגלים הטריפו אותי ואכלתי פירות רוב היום ובמייסור רק רציתי להתגמש כדי לעשות יוגה… אני יכול להמשיך אבל הפואנטה היא שהיה מאוד מגוון.
בתחילת הטיול טיילתי לא מעט לבד, גם בנפאל וזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת.
*תספר לי על חוויה משמעותית מהטיול?*
הייתי לבד בסיקים, שזו מדינה ירוקה וטרופית על ההימאליה. ג'ונגל והרים מושלגים, נוף מטורף. הכרתי בחור מקומי, ישבנו ביחד במסבאה ושתינו לא מעט בירות באור יום, הוא הזמין אותי לבית של דודים שלו להתארח ולנוח. ככה, מכח האינרציה, צעדנו עשרה ק"מ בעלייה חדה עד שהגענו לכפר הכי ענתיקה שאפשר לדמיין- נשים סורגות מזרונים לשינה, אוכלים מהגינה, צדים!! מקום שהזמן בו כאילו עצר מלכת. נשארתי בכפר ארבעה ימים מיוחדים מאוד.
*אז המשמעות בטיול אחרי צבא היא במפגשים?*
יש מצב. לפעמים אתה יכול לקבל בוסט אדיר ממפגש טוב עם בנאדם חדש וגם ההפך.
*החבר'ה בגיל שלך, מסתובבים פה גם כן, פגשתי אותם בדיוק כמו שפגשתי אותך.
רובם לא ממש יודעים איך לבחור מה ללמוד, מה לעשות אחרי הטיול, איך להתפרנס… אני לא מרגישה ממך שום לחץ בכיוון, מה הסוד?*
אני מודה, התקופה המבלבלת הזו עדיין לא הגיעה. היא בטוח אורבת מעבר לפינה אבל כשסיימתי את הצבא רק רציתי לטוס לטייל וזה מה שעשיתי. אני מרגיש המון בהירות. מבחינתי, פשוט חיים, משחקים את המשחק ועל הדרך נקראים לאתגרים או לאהבה ודברים זזים.
*לדעתך יש לזה קשר למחלה של אבא שלך? התובנות האישיות האלו בד"כ מגיעות יותר לקראת גיל 35…*
החיים חילקו לי קלפים מעניינים, בחרתי להפוך את הקערה ולחיות חיים טובים. המשפחה שלי חווה את זה אחרת, אבל לי זה נראה טבעי.
אני חושב שכבר נפרדתי מאבא שלי- הוא גר בבית, אני מאוד אוהב אותו, הנוכחות שלו נעימה לי, אבל הנורא מכל כבר קרה.
קשה לי לפגוש את הכאוס שנוצר בגלל המחלה שלו, יש הרבה הקרבה מצד המשפחה לטובת הטיפול הכל כך מסור ותובעני באבא שלי, בעיקר מצד אמא שלי, שנותנת לו את הטיפול הכי טוב שהיא יכולה.
הדמויות שהיו לי משמעותיות בחיים היו דמויות שעברו משברים, הבוסית שלי בשנת השירות החלימה מסרטן. העבודה שלה בגינון מספקת לה את כל מה שהיא הכי אוהבת, אדמה מים ושמש. היא השפיעה עליי באופן רוחני, בלי המניירות המקובלות, בלימוד הזה אין ניחוח של קטורת או צלילי אום ארוכים, זו בחירה של איך להסתכל על החיים.
*אתה משווה רוחניות לאושר?*
כן. היא חייה את החיים ולוקחת מהם את מה שעוזר לה ושלמה עם הדרך שבה היא חייה את החיים שלה.
*אם מחר בטיול תפגוש חבר מהכיתה, על מה יעניין אותך לדבר איתו? מה בעיניך יהיה המכנה המשותף שלכם?*
תכלס, אשמח לדבר איתו על החוויה מהתיכון. בשבילי זה היה בית מוגן ונעים ואני תמיד שמח לחלוק את החוויה הזו עם מי שמכיר. לפעמים אני פוגש גם אנשים שהייתה להם חוויה אחרת ויותר קל לי להבין את האתגרים שלהם היום. גדלנו במקום מאוד מיוחד.
*מה תאחל לעצמך?*
חזרה נעימה לארץ. ואני גם מקווה שהלימודים יבואו בקלות !
*איפה בחיים היית רוצה לקבל הכוונה? איך לדעתך הבוגרים הוותיקים יותר של בית הספר היו יכולים לעזור לך עם הנחיתה הקרבה לתוך היום יום בישראל?*
תכלס, קהילה חילונית וליברלית בירושלים היא המון. רק לדעת שהיא קיימת זה משהו שגורם לי לחשוב שגם לי יש מקום בעיר הזאת.
לא הייתי רוצה מהם הכוונה אבל הייתי רוצה להיות קהל שלהם במידה והם יוצרים אמנות או לקחת חלק ביוזמות שלהם. אנשים שלמדו איתי עושים דברים מדהימים בעולם ואני חושב שאנחנו לגמרי יכולים לשתף פעולה!