סיפורי בוגרים מפורסמים :

"התיכון לאמנויות לנצח ישאר בליבי כמקום כמו יכולתי להיות הכי אני, המקום שנתן לי את היסודות והכלים לא רק להיות אומן יותר טוב אלא אדם יותר טוב. כל מורה שזכיתי ללמוד אצלו\ה השפיעו עליי וממשיכים ללוות אותי עד היום. אין מאושר ממני שזכיתי ללמוד במוסד הזה שמעבר לבית ספר היה עבורי ולנצח ישאר- בית"
טל קלאי - קומיקאי, שחקן תיאטרון (הבימה), טלוויזיה וקולנוע ישראלי
קומיקאי, שחקן תיאטרון (הבימה), טלוויזיה וקולנוע ישראלי
לא נרשמנו לתיכון לאמנויות על מנת לגדול להיות אומנים. בירושלים של שנות השמונים, במציאות שלפני האינטרנט והטלוויזיה הרב ערוצית, התיכון לאמנויות אפשר לנערות ונערים בגיל התיכון, כמונו, להיחשף לאושר הבלתי נדלה שיש לאמנות ותרבות להציע. ודרכו, להיחשף גם לעולמות של הגות, היסטוריה ושאלות חברתיות שמערכת החינוך הסטנדרטית החמיצה בהתרכזה רק בדיסציפלינות הסטנדרטיות שהגדיר משרד החינוך כתנאי הסף לזכאות לתעודת בגרות. הלימודים בתיכון לאמנויות היו חוויה מעשירה ומעצבת, הפגישו אותנו עם מורים שהיוו עבורנו השראה ודוגמה אישית ועם תלמידים שכמה מהם הם חברי הקרובים גם למעלה משלושה עשורים לאחר מכן. לא למדנו בשביל ציונים או תעודה, אלא אהבנו את הלימודים ואת הקהילה ושהינו בבית הספר מבחירה מעל ומעבר לשעות הלימודים המקובלות. יצאנו להפקות במסגרת מגמת הקולנוע והטלוויזיה, סייענו לעבודות של חברינו במגמות האחרות, השתתפנו מטעם בית הספר בפרויקטים שונים בקהילה, והרגשנו שאנחנו לא רק צרכנים של שירותי המוסד, אלא שותפים מלאים בו. למעלה מרבע מאה לאחר שסיימנו את לימודינו, המשיך כל אחד מאתנו לדרך אחרת. לא חינכו אותנו ללכת בתלם ולבחור במסלול מוגדר מראש, אלא לחפש ולמצוא את המסלול הייחודי לנו. ועדיין, באשר פנה כל אחד מאתנו, חדוות היצירה והערכים שספגנו בתיכון לאמנויות, ממשיכים לשמש לנו כמצפן בחיינו האישיים והמקצועיים.
שאול אולמרט - יזם ומנהל עסקים ישראלי (פלייבאז) ודן שמיר - מאמן כדורסל
"אל התיכון לאומניות הגעתי אחרי שברוב המסגרת בהן למדתי קודם לכן, התקשיתי למצוא את עצמי. היחס שלא היה אישי, הרדיפה אחרי ציונים, וההבלעות בתוך כיתות ענק היו המפתח לתחושה החזקה שקיננה בי שאני הולך לאיבוד ובעיקר מאבד את הביטחון שלי בעצמי וביכולתיי. החוייה בתיכון לאומניות הייתה עוצמתית ומעצימה מהרגע הראשון. מה שחיבר אותי מלכתחילה היה היחס האישי כלפיי כאל אדם בוגר, בשונה מכל מה שהרגשתי עד אותו הרגע. במקביל חלחלה אצלי ההבנה שאם ארצה, אצליח. תמיד התקשיתי, או חשבתי שאני מתקשה במתמטיקה, ובסוף התיכון זה המקצוע שבו קיבלתי את הציון הכי גבוה בבגרות. כל זאת לצד לימודי המגמה, תיאטרון במקרה שלי, המקום שהעניק לי את הדרור ובעיקר את הביטחון בעצמי, לצד הכרה שייתכן ויש בי כישורים שלא הכירו בהם קודם. היום, כאדם מבוגר, אני מייחס לתיכון לאומניות חלק מאוד משמעותי בהתפתחות המקצועית והאישית שלי. אני שמח שנפלה בחלקי הזכות ללמוד במקום שמאפשר לגלות את היתרונות והכישורים שבך וחש אסירות תודה על כך עד היום."
יהונתן כהן
מגיש בערוץ הספורט ובעל טור אוכל
ארבע השנים שביליתי בתיכון לאמנויות היו מהמשמעותיות והכיפיות ביותר בחיי. בחיי הבוגרים פגשתי הרבה אנשים שדברו על התיכון שלהם כתקופה קשה ולעיתים טראומתית ואני תמיד לא הבנתי איך זה יכול להיות – בשבילי השנים התיכון היו השנים היפות של חופש ביטוי, יצירה בלתי פוסקת ולמעשה התהוות המקצוע שבו אני עוסק עד היום. רק כשהגעתי לניו יורק ולקחתי קורס ב16 מ׳מ באונברסיטה נחשבת הבנתי עד כמה מעמיקים היו הלימודים בתיכון. כל השכלתי הקולנועית, כל הבסיס לעשייה שלי, כל מי שאני כיוצר, למדתי בתיכון לאמניות. חבריי הטובים ביותר עד היום הם מי שלמדו איתי בכיתה, רבים מאד מהם הפכו ליוצרים מובילים בתחומי האמנות השונים. אווירת היצירה, החממה הזו שגדלנו בתוכה, היכולת של בית ספר לאפשר לך כנער להתבטא באופן כל כך חופשי, לחקור את עצמך ואת העולם אבל מבלי ללכת בדרך לאיבוד, היא ייחודית וחד-פעמית ועל כך לנצח אהיה אסיר תודה לבית הספר הזה ולצוות המורים המדהים שליווה אותי בשנים שעיצבו את דמותי.
רותם שמיר
במאי (פאודה)

בוגרים בולטים נוספים: